מנהיגות אדפטיבית ישראל
תפיסת המנהיגות האדפטיבית, שפותחה על ידי פרופ' רונלד חפץ מבית הספר קנדי לממשל ציבורי באוניברסיטת הרווארד, מגדירה מנהיגות כפעילות של הנעת התקדמות ועוסקת בהנעת קבוצות להתמודד עם אתגרי הסתגלות הניצבים בפניהן.
התפיסה מבוססת על הגדרת המנהיגות כפעילות, ולא כמעמד של סמכות במבנה חברתי או כמערכת של תכונות אישיות. גם נשיא וגם אדם פשוט יכולים להפגין מנהיגות.
כולם יסכימו שדמויות כמו נלסון מנדלה, דוד בן גוריון או וינסטון צ'רציל הם "מנהיגים". אבל האם נכון להצמיד את התואר "מנהיג" גם לאדולף היטלר או לפבלו אסקובר? ישנה נטייה להשתמש במונח "מנהיג" כדי לתאר אנשים בעלי סמכות או כאלה שיש להם קהל אוהדים, אבל "מנהיגים" כאלה יש מכל מיני סוגים. האם ראוי לכנות זאת מנהיגות?
יכולות ותכונות אישיות כמו תושייה, כושר ביטוי ואפילו מראה חיצוני - אינן מנהיגות לכשעצמן, אלא בסך הכול משאבים למנהיגות.
המסגרת המושגית של מנהיגות אדפטיבית מהווה ארגז כלים רב עוצמה, המסייע לאלה המבקשים להוביל שינוי, להגשים את חזונם ו"להישאר בחיים".
עמותת מנהיגות אדפטיבית לישראל נוסדה כדי להנגיש את תורת המנהיגות האדפטיבית לכלל הציבור בישראל.
